דוח ועדת הקריאה - עיקרי ההמלצות

רכיבים – כל שיטה להוראה קריאה המופעלת במערכת

חייבת לכלול את כל הרכיבים הבאים

מיומנויות פיענוח – הכרת אותיות הא”ב והצלילים שהן מייצגות, כולל שיום שלהן: הוראה ישירה של העקרון האלפביתי ושליטה בו: פיענוח הברות ופיענוח עיצורים ותנועות. פיענוח אוטומטי ומהיר של המילה הוא תנאי הכרחי לקריאה יעילה המאפשרת להפנות משאבי קשב להבנת הנקרא.

קריאה ניקוד – שימוש בניקוד לצורך קריאה: הבנה כיצד מייצג הניקוד את התנועות בשפה העברית.

דיוק בזיהוי מילים ובקריאתן – קריעה מדויקת של המילה, שלא על סמך ניחוש מתוך הטקסט.

שטף קריאה – קריאה מדויקת של משפטים שלמים והבנתם.

עידוד כתיבה – כולל כתיב נכון, הממחיש את בעיות השקיפות האופייניות לשפה העברית, מתוך הבנה כי טיפול בכתיב (תיקון שגיאות) אינו פוגם באיכות ההוראה. (על בעיות שקיפות בעברית ראה עמ’ 19).

הערכה אובייקטיבית – כל שיטת הוראה חייבת להיות ישימה להערכה אובייקטיבית ולעמוד בקריטריונים אחידים של בקרה, מעקב ומדידה. מעקב כזה צריך להתבסס על עקרונות מחקר שיטתיים ועל מדדים אובייקטיביים. מבדקים של התלמידים צריכים לאפשר השוואה בין תלמידים, כיתות וגישות. עם זאת, השימוש בכלי זה צריך להיות זהיר, על מנת למזער את נזקיו לתדמיתם של תלמידים חלשים ושל בתי ספר באזורי מצוקה.

עידוד קריאת ספרים – הועדה מדגישה כי אין לפרש את הדברים כאילו יש לנקוט גישה חינוכית נוקשה או להתמקד אך ורק במיומנויות, וכאילו חומר הלימוד צריך להכיל חזרות מרובות ולהיות משעמם. יש לאפשר חופש בחירה לגבי הטקסט הנלמד, ולחשוף את הילדים לא רק לטקסטים דידקטיים אלא גם לטקסטים ספרותיים ולטקסטים הלקוחים מעולמם.

הערה: הוועדה לא קיבלה את בקשתה של חברת הועדה, ד”ר צביה ולדמן, לכלול כרכיב את המשפט: “שימוש בטקסטים שלמים יאפשר לתלמיד לגייס ידע קודם שלו על הטקסט ועל הסוגות ולנצל את ההקשר לצורך הצלחה בקריאה”. מתוך “הד חינוך” ספטמבר 2001 עמ’ 13.